כּוּלָנוּ אוֹמְרִים בְּבַקָּשָׁה וְתוֹדָה
אֲנִי אוֹמֶרֶת “שָׁלוֹם” כְּשֶׁאֲנִי פּוֹגֶשֶׁת מִישֶׁהוּ.
כְּשֶׁאֲנִי רוֹצֶה לֶאֱכוֹל, אֲנִי אוֹמֵר “בְּבַקָּשָׁה.”
וּמָה אוֹמְרִים כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ נִקְלֶע לְצָרָה? וְאֵיךְ מְקַבְּלִים אֶת פָּנָיו שֶׁל מִי שֶׁחוֹזֵר הַבַּיְתָה? וְאֵיךְ מַבִּיעִים שִׂמְחָה כְּשֶׁמְקַבְּלִים מַתָּנָה?
“כּוּלָנוּ אוֹמְרִים בְּבַקָּשָׁה וְתוֹדָה” הוּא סֵפֶר מִשְׂחָק לְפָעוֹטוֹת, הָעוֹסֵק בַּמִּילִים שֶׁהֵן (כָּךְ נִרְאֶה) הֲכִי חֲשׁוּבוֹת בָּעוֹלָם.
124500002743