צב רָצָה לַעֲשָׂת הֲמוֹן דְּבָרִים.
לְשַׁחֵק בְּמִשְׂחָקִים וּלְטַפֵּס עַל אֲבָנִים וְ…
אֲבָל אוּפְס! צב הִתְהַפֵּךְ עַל הַגַּב
וְלֹא הִצְלִיחַ לַעֲמוֹד שׁוּב עַל רַגְלָיו.
החֲבָרִים שֶׁל צָב נִיסוּ לַעֲזוֹר,
אֲבָל אַף אָחָד מֵהַם לֹא הֵבִין מָא בֶּאֱמֶת הוּא מַרְגִישׁ
עד שֶׁהִיגִּיעַ קִיפוֹד…
יוצְרֵי רַב הַמֶּכֶר “הַחִיבּוּק” שָׁבִּים עִם סִיפוּר חָדָשׁ
וּמְחַמֵּם לֵב עַל חֲבֵרוּת וְנְתִינָה, הַקְשָׁבָה וְגַם הוּמוֹר.